ניוזלטר
משקאות קפה בעולם
המשקאות המוגשים בבתי הקפה הפכו כבר מזמן למושג אוניברסלי חוצה יבשות ולאומים, ובכל ארץ האספרסו והקפוצ'ינו ייראו דומים. עם זאת קיים שוני בדרך הנפוצה לשתיית הקפה העממי בין המדינות, והוא משקף אופי, אקלים והיסטוריה.
להלן מספר דוגמאות –
ויאטנם
בהזמנת קפה תקבלו כוס ובתוכה כמות נכבדת של תרכיז חלב ממותק, מעליה מונח מסנן מתכת עם קפה ויאטנמי מקומי (זן רובוסטה בקלייה כהה וטחינה גסה). את המים הרותחים יוצקים למסננת והקפה מטפטף לכוס במשך כמה דקות. התוצאה היא קפה עשיר בטעמים עזים.
עם סיום תהליך הטיפטוף ניתן לבקש תוספת מים חמים, או מה שיותר מקובל במדינה עם אקלים טרופי-חם – למזוג את התוצרת לכוס קרח.
אירלנד
האירים הם בעצם שתייני תה, אבל ה'אייריש קופי' הפך מזמן למותג פופולרי בכל פאב או מסעדה.
המתכון: ⅔ כוס קפה חזק רותח בתוספת 50-30 מ"ג וויסקי אירי, סוכר חום ו-30 מ"ל שמנת מתוקה. בדרך כלל מוגש המשקה בכוס זכוכית מוגבהת על רגל, בעלת ידית, שזכתה לשם המפתיע – מאג אייריש קופי.
גרמניה
את הקפה הגרמני מכינים באופן דומה לאייריש קופי ומחליפים את הוויסקי ברום, וזה בשילוב עם מורשת היסטורית מהמאה התשע עשרה.
על פי המקור חברי קהילה נוצרית גרמנית חיפשו דרך להתמודד עם הקשבה לדרשה משמימה, הוסיפו לקפה שהוגש בכנסיה רום. מחשש מנזיפת הכומר, היסוו את האלכוהול עם כף סוכר וקצפת טריה.
מקסיקו
"קפה סיר הבישול" או "קפה דה אולה" מקורו בתקופת המהפכה המקסיקנית, בזכות הנשים שרצו לחזק את הלוחמים עם משקה אנרגיה מיוחד. בסיר הבישול מוסיפים למים, מלבד הקפה הטחון גם קינמון, אניס, ציפורן, סוכר קנים וקוביות שוקולד. לאחר הרתחה ובישול מוזגים את המשקה דרך מסננת עדינה לספל קרמיקה.
קפה טורקי/ערבי
שיטה זו, להכנת הקפה, פופולרית בכל רחבי המזרח התיכון וחצי האי הערבי, והיא מבוססת על בישול איטי של קפה קלוי, טחון דק-דק בכלי קפה יעודי.
ישנן שיטות ודקויות להכנת הקפה עם התייחסות לגורמים שונים –
לעומק הקלייה (למשל – בתימן הקלייה בהירה מאוד, הקפה חלש ולכן מוסיפים חוואייג'), לערבוב הקפה בזמן הבישול, לתוספות השונות (ביוון מבשלים את הקפה עם סוכר), לזמן ההגשה אחרי ההרתחה ולשאלה האם קפה בדואי שותים עם או בלי הל.
קפה בוץ
קרוי על שם המשקע, דמוי הבוץ, שנותר בתחתית הכוס עם תום השתיה. זאת בעצם התרומה שלנו, הישראלים, למשקה הפופולרי ביותר בעולם.
מדובר על כפית או שתיים של קפה מקלייה כהה שנטחן דק ועליו מוזגים מים רותחים (לא מבשלים).
מקורו של הקפה השחור/בוץ, שתפס אחיזה במקומותינו, הוא דווקא ביהודים באירופה, שחיפשו פתרון לשתיית קפה בשבת וגילו שמים חמים עושים את העבודה גם ללא בישול.
כולנו יודעים שהקפה הוא המשקה הנפוץ ביותר בעולם והשאלה היא רק – איפה ואיך תשתו אותו.
מה שברור – שהקפה שאנחנו מגישים בבית הקפה, הוא בטעמים ישראלים, בהתאם לאזור בו אנחנו חיים.
עץ הקפה
בבית הקפה אנחנו נתקלים יום יום בשפע בקשות בנוגע למשקאות הקפה: חזק, חלש, על בסיס מים, עם סויה, מפורק, נטול וכד'…
כל אחד שותה על פי העדפותיו וזה אינו פינוק, אבל בתחום הקפה יש מפונק אמיתי והוא דווקא עץ הקפה.
עץ הקפה המקורי, הערביקה, מהווה כ-75% מכלל הקפה המסופק בעולם, תפוצתו רחבה ביותר (גדל בלמעלה מ-60 מדינות ברחבי העולם) וזה למרות שהינו צמח רגיש להפליא ובעל דרישות "מוגזמות"…
טמפרטורה – 24-15 מעלות צלזיוס (לילה אחד של כפור יכול לחסל יבול של שנה שלמה).
גובה – 1200-700 מ' מעל פני הים, עם העדפה לאזורים הגבוהים יותר.
אדמה – בעלת יכולת ניקוז גבוהה, רצוי אדמת בזלת ועל פני מורדות הרים.
משקעים – 2500-1500 מ"מ, פזורים על פני רוב השנה.
חשיפה לשמש – תנאי הכרחי לגידול אבל העדפה לצל חלקי.
ומעל הכל… רגישות מוגזמת למחלות עלים ומזיקים.
מפונק כבר אמרנו?
אבל דווקא בזכות הדרישות המיוחדות של העץ מקבלים את האיכויות הנדרשות בכוס הקפה.
לכן בבית הקפה שלנו אנחנו מקשיבים קשב רב לבקשות ומשתדלים לקלוע לטעמו של כל אחד.
עסק יהודי בכפר בדואי
יותר מחמש שנים עברו מאז שהעתקנו את משכנו של פרסקו בזרזיר.
החלטנו לצאת מאלון הגליל אחרי שתים עשרה שנים בעקבות התרחבות הפעילות של פרסקו וגם כי הבנו שקיים ביקוש הולך וגדל לבית קפה באיזור.
אנחנו נשאלים רבות – איך זה שבחרנו להקים בית קפה "דווקא" בכפר בדואי, ואיך זה מרגיש להיות ממוקמים בו, במיוחד לאור התקופה האחרונה.
תשובתנו היא, שאנחנו מאמינים בחיים משותפים של יהודים וערבים, ולא רואים הבדל בין זרזיר לכל מקום אחר.
המעבר לכפר היה הברירה הטבעית עבורנו.
לתחושתנו, תושבי הכפר רואים עצמם שותפים מלאים בחברה ובמדינה, כולם דוברים עברית, רבים מהם משרתים בכוחות הביטחון והם חולקים איתנו את כל מגוון הדעות הקיים בציבור הישראלי.
רבים מתושבי זרזיר נמנים על לקוחותינו, חלקם קונים אצלנו ציוד וקפה לעסקים שלהם בכפר – לפחות תריסר בתי עסק מקומיים מגישים את הקפה של פרסקו, ולא מעט מאנשי הכפר פוקדים את בית הקפה שלנו במהלך ימי השבוע.
התלונה היחידה שאנחנו מקבלים היא: "למה אין ריח של קפה?" בזמנים בהם לא מתבצעת קליית קפה.
כבונוס על תחושת הביתיות שאנחנו חשים בזרזיר "הצליח לנו" גם המיקום של בית הקפה. אנחנו יושבים בפאתיה המערביים של שכונת ג'ואמיס, צופים אל הרי הגליל התחתון ומשקיפים על חלקו המערבי של נחל ציפורי ועל הישובים הסובבים אותו – על נוף הררי, מיוער ומרוצף בשטחים חקלאיים.
אנחנו מזמינים את מי שעוד לא ביקר ולמי שכבר היה, לשבת בבית הקפה או במרפסת המקורה וליהנות מהנוף, מהקפה, מהאוכל ומהאווירה.